המאפיין של סבון להיפטר מעפר, אבק וחיידקים שימש אנשים לפני אלפי שנים. אנחנו יכולים לדבר על אלפיים או שלושת אלפים שנה לפחות. אך אילו תכונות ורכיבי סבון אחראים לעובדה שהוא מעניק טוהר?
סבון המשמש ברומא העתיקה! וגם תושבי מצרים ומסופוטמיה לא יכלו להסתדר בלעדיה. אנשים כבר ידעו להכין סבון. אך בקנה מידה תעשייתי החל סבון לייצר רק בשנות השלושים של המאה העשרים באירופה.
בתחילה נוצר סבון משורש סבון. לסבון כזה לא היו רכיבים כימיים. מוצר טבעי שהשימוש בו לא נפגע. החומר שהתקבל מהשורש נשטף ונשטף.
סבון נוצר גם משומנים מן החי מעורבב עם אפר. ההרכב הזה הוא שהפך לאב-טיפוס של הסבון המודרני. זה השתנה כי סודה משמשת במקום אפר, ושמן משמש במקום שומן.
מכל סבון העשוי ממנו, מכל הרכיבים שהוא מורכב מהם, הפונקציה העיקרית נותרה ללא שינוי. הפונקציה כה חשובה וכל כך פשוטה - היא לנקות את המשטח המזוהם. ופונקציה זו בהרכב הסבון מטופלת, קודם כל, על ידי אלקלי. לאלקאלי יכולת לפרק שומנים. יהיה זה שומנים ממקור צמחי או מהחי. ושומנים, פשוט, מהווים את הבסיס של לכלוך, שאנחנו רוצים להיפטר ממנו עם סבון.
מדוע יש מרכיב שמנוני בסבון? משימת הסבון היא למנוע מהלכלוך שהופרד מהמשטח להיצמד אליו שוב. מרכיב העוטף תורם לכך. ואת הלכלוך המופרד שכבר ניתן לשטוף במים.
מילדותנו למדנו לשטוף ידיים במים וסבון כדי להרוג חיידקים. אבל סבון לא הורג חיידקים. זה רק מפריד אותם משטח העור, ואנחנו כבר שוטפים אותם במים. אבל בלעדיו, שימוש במים בלבד, היפטרות מחיידקים תהיה קשה הרבה יותר.
אם סבון מתמודד עם ההרכב הפשוט שלו, מדוע יצרנים מודרניים מוסיפים אליו כל כך הרבה רכיבים? סבון כזה יקר בהרבה ממקביליו ה"פשוטים ". בזנים יקרים מוסיפים שמנים אתרים או חומרים ארומטיים שמקורם כימי.
בנוסף מוסיפים לחות. במקרה זה, העור מוגן מפני ייבוש יתר. זה נעשה כדי לשפר את מאפייני המוצר, במאבק על בחירת הצרכן. חומרים אנטיבקטריאליים מתווספים לסוגים מסוימים של סבון. הבחירה בסבון ענקית! לפי אותו עיקרון כמו עבודות סבון, רוב חומרי הניקוי המודרניים האחרים עובדים גם הם.
כדי להתמודד עם המשימה העיקרית שלה, להיפטר מהלכלוך, סבון צריך להכיל שני רכיבים. זה שומן ואלקלי. אלקלי ממיס שומן, שמונע מים לשטוף לכלוך מהשטח, ובסיסים שמנוניים עוזרים במניעת הדבקת הלכלוך וניתן להסירם בקלות עם מים.
