זבל, למרות תהילתו ה"ארומטית ", יכול להיקרא הדשן האורגני העיקרי. זה כולל רשימה של חומרים מזינים, הכרחי במיוחד לצמחים.
הרכב זבל
טונה של זבל מהטריות הראשונה היא רק קוקטייל אמיתי של יסודות קורט, ביניהם 5 קילוגרם אשלגן, 4.4 קילוגרם חנקן, 2 קילוגרם זרחן ו -4 קילוגרם סידן. כמובן שרחוק מכל החומרים שנמצאים בזבל עוברים לצמח בקלות. ראשית כל, זבל הוא מקור לתזונה לאשלג ולחנקן. יש לקחת בחשבון תכונה זו בעת דישון נוסף של האדמה עם דשני חנקן אחרים: מנת יתר של אדמה עם חנקן טומנת בחובה הצטברות של יסוד קורט זה בירקות ועשבי תיבול, מה שמוביל לניטראציה של ירקות.
חנקות הן מקור ישיר לחנקן, שהוא חשוב מאוד לגידול פעיל של צמחים. רובם בצמחים צעירים. מזג האוויר ואיכות האדמה הם הגורמים העיקריים הקובעים את הצורך של צמחים מתרבויות שונות עבור חנקות. לדוגמה, כמות החנקה בירקות ופירות הגדלים בקיצים חמים ויבשים היא פחות מאשר במקביליהם הגדלים במזג אוויר מעונן גשום.
זהירות חנקות
לכל צמח נקודה חלשה מיוחדת, שבה כמות החנקות תמיד תהיה מקסימאלית. זהו גדם לכרוב, קליפות למלונים, תפוחי אדמה וסלק, פטוטרות לירקות. פירות החנקה ביותר, מדענים מכנים סלק, צנוניות, חסה ותרד. בצד השני של הסולם יש עגבניות, חצילים, פלפל ושום, נטולי חנקות יחסית.
החנקות בגוף האדם הופכות לניטרוסאמינים וניטריטים המצטברים באברים וברקמות ומסוגלים לגרום נזק בריאותי מסוים. לכן השימוש בזבל כדישון כדלקמן, תוך שמירה על מספר כללים.
